Rosh Hashanah 64

Kapitel 64

א <big>גמ׳</big> מלכיות כגון (יחזקאל כ, לא) חי אני נאם ה' [אלהים] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דא"ר נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן

1 GEMARA. Vom Königtume [Gottes] beispielsweise: so wahr ich lebe, Spruch Gottes, des Herrn, mit starker Hand und ausgestrecktem Arme und mit ausgeschüttetem Zorne will ich König über euch sein. Und obgleich R. Naḥman gesagt hat, möge der Heilige, gepriesen sei er, auf diese Weise über uns zürnen, nur daß er uns erlöse, so erwähne man trotzdem, da es im Zorne gesprochen worden ist, am Neujahre nichts vom Zorne.

ב זכרון כגון (תהלים עח, לט) ויזכור כי בשר המה וגו' שופר כגון (הושע ה, ח) תקעו שופר בגבעה וגו'

2 Von den Erinnerungen, beispielsweise: denn er erinnerte sich daran, daß sie Fleisch seien &c. Von der Posaune, beispielsweise: stoßet in die Posaune in Gibea &c.

ג אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של עובדי כוכבים אומר מלכות כגון (תהלים צט, א) ה' מלך ירגזו עמים וכגון (תהלים י, טז) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו זכרון כגון (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום וגו' שופר כגון (זכריה ט, יד) וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן וכתיב (זכריה ט, טו) ה' צבאות יגן עליהם

3 Wenn man aber [Verse] vom Königtume [Gottes], von den Erinnerungen und von der Posaune lesen will, die vom Strafgerichte der weltlichen Völker handeln, so lese man sie. Vom Königtume [Gottes] beispielsweise: der Herr ist König, erzittern müssen die Völker oder: der Herr ist König auf immer und ewig; verschwunden sind die Völker aus seinem Lande. Von den Erinnerungen, beispielsweise: gedenke, o Herr, der Edomiter &c. Von der Posaune, beispielsweise: und Gott, der Herr, wird in die Posaune stoßen und in Sturmwinden aus dem Süden einherschreiten. Ferner: der Herr der Heerscharen wird sie beschützen.

ד אין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה כגון (תהלים קו, ד) זכרני ה' ברצון עמך וכגון (נחמיה ה, יט) זכרה לי אלהי לטובה

4 Man spreche [Verse], die von der Erinnerung eines einzelnen handeln, auch wenn zum Guten, beispielsweise: erinnere dich meiner, o Herr, bei der Huld deines Volkes. Oder: erinnere dich meiner, mein Herr, zum Guten.

ה פקדונות הרי הן כזכרונות כגון (בראשית כא, א) וה' פקד את שרה וכגון (שמות ג, טז) פקוד פקדתי אתכם דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינן כזכרונות

5 ‘Gedenken’ gleicht dem ‘Erinnern’, beispielsweise: und der Herr gedachte der Sara. Oder: ich habe eurer gedacht –

ו ולר' יוסי נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות וה' פקד את שרה פקדון דיחיד הוא כיון דאתו רבים מינה כרבים דמיא

6 so R. Jose. R. Jehuda sagt, es gleiche dem ‘Erinnern’ nicht. – Zugegeben, daß nach R. Jose das ‘Gedenken’ dem ‘Erinnern’ gleicht, aber [der Vers:] und der Herr gedachte der Sara, handelt ja vom Gedenken einer Einzelnen!? – Da aus ihr [dadurch] eine Menge hervorging, so gleicht sie der Menge.

ז (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי (הוא) זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ראשונה שתים שניה שלש דברי ר' יוסי

7 Erhebt, ihr Tore, eure Häupter, erhebt euch, ihr uralten Pforten, daß der König der Herrlichkeit einziehe. Wer ist denn der König der Der Herr, gewaltig und ein Held, der Herr, ein Königsheld. Erhebt, ihr Tore, eure Häupter, erhebt sie, ihr uralten Pforten, daß der König der Herrlichkeit einziehe. Wer ist denn der König der Herrlichkeit? Der Herr der Heerscharen, er ist der König der Herrlichkeit. Sela. Der erste [Absatz] gilt, wie R. Jose sagt, als zwei und der zweite als drei [Verse],

ח ר' יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים

8 und wie R. Jehuda sagt, der erste als einer und der zweite als zwei.

ט (תהלים מז, ז) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת ושוין (תהלים מז, ט) במלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו שהיא אחת

9 Lobsinget unserem Gotte, lobsinget unserem Könige, lobsinget; denn Gott ist König der ganzen Erde. Dies gilt, wie R. Jose sagt, als zwei [Verse], und wie R. Jehuda sagt, als einer. Sie stimmen überein, daß der [folgende Vers] als einer gilt: Gott ist König der Völker, Gott hat sich auf seinen heiligen Thron gesetzt.

י זכרון שיש בו תרועה כגון (ויקרא כג, כד) שבתון זכרון תרועה מקרא קדש אומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו אומרה אלא עם הזכרונות [בלבד]

10 [Einen Vers] von den Erinnerungen, in dem auch das Blasen vorkommt, beispielsweise: ein Ruhetag, eine Erinnerung des Lärmblasens und heiliger Versammlung, lese man, wie R. Jose sagt, sowohl mit denen von den Erinnerungen als auch mit denen von der Posaune, und wie R. Jehuda sagt, nur mit denen von den Erinnerungen.

יא מלכות שיש עמו תרועה כגון (במדבר כג, כא) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד

11 [Einen Vers] vom Königtume [Gottes], in dem auch das Blasen vorkommt, beispielsweise: der Herr, sein Gott, ist mit ihm, und Jubelblasen des Königs bei ihm, lese man, wie R. Jose sagt, sowohl mit denen vom Königtume [Gottes] als auch mit denen von der Posaune, und wie R. Jehuda sagt, nur mit denen vom Königtume [Gottes].

יב תרועה שאין עמה לא כלום כגון (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם אומרה עם השופרות דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה כל עיקר:

12 Einer vom Blasen in dem nichts weiter vorkommt, beispielsweise: als Tag des Lärmblasens gelte er euch, lese man, wie R. Jose sagt, mit denen von der Posaune; R. Jehuda sagt, einen solchen lese man überhaupt nicht.

יג מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא: אם השלים דיעבד אין לכתחילה לא והתניא ר' יוסי אומר המשלים בתורה ה"ז משובח אימא משלים

13 MAN BEGINNE MIT [VERSEN] AUS DER TORA UND SCHLIESSE MIT SOLCHEN AUS DEN PROPHETEN; R. JOSE SAGT, MAN HABE SEINER PFLICHT GENÜGT, WENN MAN MIT SOLCHEN AUS DER TORA GESCHLOSSEN HAT.

יד והא אם השלים קתני דיעבד אין לכתחילה לא הכי קאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא תניא נמי הכי אמר רבי אלעזר ברבי יוסי וותיקין היו משלימין אותה בתורה

14 Nur wenn man bereits geschlossen hat, von vornherein aber nicht, und [dem widersprechend] wird gelehrt, R. Jose sagt, es sei lobenswert, mit [Versen] aus der Tora zu schließen!? – Lies: man schließe. – Es heißt ja aber ‘geschlossen hat’, nur wenn bereits erfolgt, von vornherein aber nicht!? – Er meint es wie folgt: man beginne mit [Versen] aus der Tora und schließe mit solchen aus den Propheten; R. Jose sagt, man schließe mit solchen aus der Tora, jedoch habe man seiner Pflicht genügt, wenn man mit solchen aus den Propheten geschlossen hat. Ebenso wird gelehrt: R. Elea͑zar b. Jose sagte: Die Strengfrommen pflegten mit [Versen aus] der Tora zu schließen. –

טו בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלת הוא דהויין (במדבר כג, כא) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך (שמות טו, יח) ה' ימלוך לעולם ועד ואנן בעינן עשר וליכא

15 Allerdings gibt es viele [Verse], von den Erinnerungen und von der Posaune, vom Königtume [Gottes] aber gibt es ja nur drei: der Herr, sein Gott, ist mit ihm, und Jubelblasen des Königs bei ihm; es stand in Ješurun ein König auf; der Herr wird immer und ewig König sein, während zehn erforderlich sind!?

טז אמר רב הונא ת"ש (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות

16 R. Hona erwiderte: Komm und höre: [Der Vers]: Höre Jisraél, der Herr ist unser Gott, der Herr ist einig, gehört, wie R. Jose sagt, zu [den Versen] vom Königtume [Gottes], und wie R. Jehuda sagt, nicht zu diesen.

יז (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים אין עוד מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו מלכות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינה מלכות:

17 [Der Vers]: Du sollst jetzt erkennen und dir zu Herzen nehmen, daß der Herr ein Gott ist und keiner mehr, gehört, wie R. Jose sagt, zu [den Versen] vom Königtume [Gottes], und wie R. Jehuda sagt, nicht zu diesen. [Der Vers]: Du hast es zu sehen bekommen, damit du erkennen solltest, daß der Herr ein Gott ist, daß es außer ihm keinen gibt, gehört, wie R. Jose sagt, zu [den Versen] vom Königtume [Gottes], und wie R. Jehuda sagt, nicht zu diesen.

יח <big>מתני׳</big> העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל:

18 DER AM NEUJAHRSFESTE ALS ZWEITER VOR DIE LADE TRITT, LEITET AUCH DAS BLASEN. [AN FESTEN], AN DENEN DAS LOBLIED GELESEN WIRD, TRÄGT DER ERSTE DAS LOBLIED VOR.

יט <big>גמ׳</big> מאי שנא שני מתקיע משום (משלי יד, כח) דברוב עם הדרת מלך אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך

19 GEMARA. Weshalb leitet der zweite das Blasen? – Weil [es heißt]: in der Menge des Volkes besteht des Königs Herrlichkeit. – Demnach sollte auch das Loblied vom zweiten vorgelesen werden, weil [es heißt]: in der Menge des Volkes besteht des Königs Herrlichkeit!?

כ אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות

20 Das Loblied also deshalb vom ersten, weil die Eifrigen sich [zur Ausübung] der Gebote beeilen, somit sollte auch das Blasen durch den ersten erfolgen, weil die Eifrigen sich [zur Ausübung] der Gebote beeilen!?

כא אמר רבי יוחנן בשעת גזרת המלכות שנו:

21 R. Joḥanan erwiderte: Dies lehrten sie zur Zeit der Religionsverfolgung. –

כב מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה ליכא הלל מ"ט אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה:

22 Wenn er lehrt: ‘[an Festen], an denen das Loblied gelesen wird’, so wird ja demnach am Neujahrsfeste das Loblied nicht gelesen; aus welchem Grunde? R. Abahu erwiderte: Die Dienstengel sprachen vor dem Heiligen, gepriesen sei er: Herr der Welt, weshalb singt dir Jisraél am Neujahrsfeste und am Versöhnungstage kein Lied? Er erwiderte ihnen: Ist es denn schicklich, daß, während der König auf dem Richterstuhle sitzt, und Bücher der Lebenden und Sterbenden vor ihm aufgeschlagen sind, Jisraél vor ihm Lieder singe!?

כג <big>מתני׳</big> שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן

23 WEGEN DES POSAUNENBLASENS DARF MAN AM NEUJAHRSFESTE WEDER DAS ŠABBATHGEBIET ÜBERSCHREITEN, NOCH EINEN SCHUTTHAUFEN FREILEGEN, NOCH AUF EINEN BAUM STEIGEN, NOCH AUF EINEM TIERE REITEN, NOCH AUF DEM WASSER SCHWIMMEN. FERNER DARF MAN DAS BLASHORN NICHT ZURECHTSCHNEIDEN, SEI ES MIT EINEM DES FEIERNS WEGEN VERBOTENEN GERÄTE, SEI ES MIT EINEM MIT EINEM VERBOTE BELEGTEN GERÄTE; WILL JEMAND DARIN WASSER ODER WEIN TUN,

כד אין מעכבין את התנוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו והמתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא:

24 SO DARF ER DIES. MAN HINDERE KINDER NICHT, WENN SIE BLASEN, VIELMEHR ÜBE MAN MIT IHNEN, BIS SIE ES ERLERNEN. DER ÜBENDE GENÜGT DAMIT SEINER PFLICHT NICHT, AUCH WER DEM ÜBENDEN ZUHÖRT, GENÜGT DAMIT SEINER PFLICHT NICHT.

כה <big>גמ׳</big> מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה:

25 GEMARA. Aus welchem Grunde? – Das Posaunenblasen ist ein Gebot, während [die Feier] am Feste Gebot und Verbot ist, und das Gebot verdrängt nicht ein Gebot und ein Verbot zusammen.

כו לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה כו': השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא זו ואין צריך לומר זו קתני:

26 NOCH AUF EINEN BAUM STEIGEN, NOCH AUF EINEM TIERE REITEN &C. Wenn dies schon von einem rabbanitischen Verbote gilt, um wieviel mehr von einem der Tora? – Er lehrt: das eine und selbstverständlich das andere.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel